הלכות פורים 
פתיחה 
הלכות אלו שייכים 
לפורים דרכי לדרשם 
בעזרת ה' יתברך בשבת 
זכור אשר על הרוב יזדמן 
בפרשת תצוה וקישור 
שלהם יהיה בתוך הדרשה 
כפי מה שיזדמן בכל שנה 
ושנה בעזרת ה' יתברך: 
הלכות 
א 
הכל חיבין במקרא מגילה 
אנשים ונשים אך הנשים 
אע"פ שיודעין לקרות 
ישמעו מן האנשים וכן 
המנהג בעיר הקודש 
תוב"ב שמעולם לא נשמע 
שהאשה קראה מגילה 
ולכן כל אדם אע"פ שקרא 
המגילה בבית הכנסת 
יקראנה בביתו בשביל 
אשתו של א שמעה בבית 
הכנסת ובשביל הבתולות 
ושאר נשים ומשרתים 
שבבית ואם קראה בבית 
הכנסת וחוזר וקורא 
לנשים לא יברך בשבילם 
וגם הם לא יברכו: 
ב
אם היה הקורא חרש או 
שוטה או קטן השומע 
ממנו לא יצא ידי חובתו 
וצריך לחזור ולקרותה 
בברכה. מיהו אם שמעה 
מחרש יחזור ויקראנה 
בלא ברכה משום דאיכא 
דסבירא להו שומע מחרש 
יצא ואם שמעה מקטן 
שהגיע לחינוך יחזור 
ויקראנה בלא ברכה 
דאיכא רבים דסבירא להו 
קטן שהגיע לחנוך מוציא 
את הגדול ידי חובתו וכן 
נמי אם שמעה מהאשה 
יחזור ויקראנה בלא 
ברכה: 
ג 
קראה מתנמנם הואיל ולא 
נרדם בשינה יצא אבל 
השומע אם מתנמנם לא 
יצא וצריך להזהר בדבר 
זה שהוא מצוי תמיד דאלו 
השומעים יתנמנמו, 
ולכתחילה אם ראו את 
הקורא שקרא איזה 
פסוקים מתנמנם מכריחין 
אותו שיחזור ויקראנה, 
דלא אמרינן קראה 
מתנמנם יצא אלא בדיעבד 
היכא דסיים קריאת 
המגילה כולה: 
ד
הקורא את המגילה צריך 
לברך הברכות מעו מד בין 
בתחילה בין בסוף אפילו 
הוא קוראה יחיד בביתו, 
אבל קריאתה אינה צריכה 
מעומד, ורק השליח ציבור 
קוראה מעומד מפני כבוד 
הציבור, וצריך להיות 
פושט אותה כולה ואח"כ 
מברך הברכות מעומד, 
מיהו מאחר דפושט ומברך 
בעודו עומד, צריך שיהיה 
לפניו בימה או כסא 
שתנוח עליו המגילה ולא 
תהיה נגררת בארץ: 
ה
מי ששכח ולא בירך 
שהחיינו, אם נזכר אחר 
שהתחיל יברך במקום 
שנזכר, ובסה"ק מקבציאל 
העליתי דאם לא נזכר עד 
אחר שכבר קרא גם פסוק 
עשרת בני המן, אע"פ 
שעדיין לא גמר המגילה 
לא יברך שהחיינו שם 
במקום שנזכר: 
ו 
אם השמיט הקורא מלות 
בקריאתו אפילו שהם 
תיבות שאין מפסידין ענין 
הקריאה לא יצא ידי 
חובתו, ומי שיש בידו 
מגילה שאינה כשרה ישמע 
משליח ציבור וישתוק: 
ז
נוהגין לומר ד' פסוקים של 
גאולה בקול רם, והם איש 
יהודי וכו', בלילה ההוא 
וכו', ומרדכי יצא וכו', 
ליהודים היתה אורה וכו', 
וכשאומר פסוק בלילה 
ההוא בקול רם וניגון 
יסיים תיבת המלך בקול 
רם וניגון ביותר, ויש 
נוהגים לומר גם כן פסוק 
כי מרדכי היהודי וכו' ופה 
עירנו לא נהגו בפסוק זה: 
ח
צריך לומר מתחילת חמש 
מאות איש ואת פרשנדתא 
וכו' עשרת בנשימה אחת, 
ויאריך בוא"ו של ויזתא, 
והמנהג להכות ברגליו על 
הקרקע כשאומרים שמות 
עשרת בני המן, ויש נוהגים 
להכות בידם על הקרקע 
ואין זה מנהג יפה, אלא 
ראוי להכות בסנדלים 
שברגליהם: 
ט 
צריך להיזהר לקרות תיבת 
"ואת" הנזכרים בעשרת 
בני המן מתוך המגילה, כי 
יש טועים מחמת 
המהירות שלל נשימה 
אחת לקרות כל תיבות של 
ואת הנזכרים בעל פה, לכך 
צריך להשים לב על זאת 
להיזהר, וכשאומר "ויקר" 
ישים ידיו על התפילין 
וינשק, וכשאומר את 
אגרת הפורים ינענע 
המגילה בתיבת אגרת: 
י 
כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על 
אביו הגאון ז"ל שהיה 
מכה ברגלו וטופח בסנדלו 
כשמזכיר שם המן 
בקריאת המגילה עיין שם, 
ואני רגיל להכות ברגלים 
בשם המן הראשון הכתוב 
בפסוק "אחר הדברים 
האלה גדל המלך 
אחשורוש את המן בן 
המדתא האגגי", וגם עוד 
שם המן האחרון בפסוק 
"כי המן בן המדתא האגגי 
צורר כל היהודים חשב 
וכו'": 
יא 
אסור לאכול קודם קריאת 
המגילה, ואם יש לאדם 
מגילה כשרה שקורא בה 
לעצמו בבית הכנסת בעת 
שהשליח ציבור קורא שם 
בשביל הציבור, וזה אינו 
רוצה לצאת בברכה של 
שליח הציבור אלא ירצה 
לברך לעצמו רשאי, אך 
יברך בלחש וכאשר 
העליתי בסה"ק רב פעלים 
בס"ד: 
יב 
טוב שיעמדו שני אנשים 
אצל השליח ציבור מימין 
ומש מאל, ויאמר השליח 
ציבור קודם הברכה 
ברשות מורי ורבותי ויברך 
ויקרא, ומנהג עירנו 
שיעמדו הקהל בעת 
הברכה בתחלה ובסוף, וכל 
אדם צריך שיגלול ואח"כ 
יברך ברכה אחרונה, ויזהר 
שלא יברך בעת שהוא גולל 
המגילה: 
יג 
הקורא יחיד יברך גם 
ברכה אחרונה של המגילה 
וכנזכר בברכי יוסף ועיין 
מעוד לכל חי סימן ל"א 
אות ק"ח יעויין שם, וכן 
המנהג פה עירנו וכן ראוי 
לנהוג בכל מקום, ולא 
יאבד היחיד ברכה יקרה 
זו: 
יד 
אומרים על הנסים בתפלה 
וברכת המזון ביום י"ד 
דוקא, אבל לא ביום ט"ו, 
ואפילו מקום שקורין 
המגילה בט"ו משום ספק 
אם היתה מוקפת חומה 
מימו ת יהושוע עם כל זה 
לא יאמרו על הנסים 
בתפלה וברכת המזון מפני 
חשש הפסק, וכן, מפורש 
בשער הכונות, ופה עירנו 
בגדאד יע"א מנהגם 
לקרות המגילה בי"ד 
בברכה אבל בט"ו קורין 
אותה בלא ברכה כלל, 
וברכה אחרונה אומרים 
אותה בלי שם ומלכות, 
ומנהגם לקרות בט"ו 
בספר תורה בפרשת ויבא 
עמלק, והטעם דעיר 
בגדאד יש בה ספק אם 
היתה מוקפת חומה 
מימות יהושוע או לאו, 
ולכן קורין בט"ו את 
המגילה בלא ברכה, 
ומקדמת דנא היה המנהג 
פה עירנו לומר על הנסים 
ביום ט"ו בתפלה ובברכת 
המזון, אך הרב הגאון 
עטרת ראשי מור זקני 
רבינו משה חיים זלה"ה 
ביטל המנהג של אמירת 
על הנסים משום חשש 
פסק, אבל קריאת ספר 
תורה לא רצה לבטל דאין 
כאן חשש ברכה לבטלה, 
ולכן עתה אין אומרים על 
הנסים פה עירינו בגדאד 
אלא רק ביום י"ד בלבד, 
ואם שכח ולא אמר אין 
מחזירים אותו, אלא 
דבתפילה אומר אחר אלהי 
נצור נודה לך ה' אלוהינו 
אלוהי אבותינו על הנסים 
וכו', ובברכת המזון יאמר 
אחר סיום הברכות הרחמן 
הוא יעשה לנו נסים כשם 
שעשה לאבותינו בימים 
ההם בזמן הזה ובימי 
מרדכי וכו': 
טו 
חייב כל אדם ליתן שתי 
מתנות לשני עניים לפחות, 
וכל המרבה ברוך יהיה, 
והשיעור הוא אם נותן 
אוכל צריך שיהיה בו ג' 
ביצים שהם ארבעה 
וחמשים דרה"ם ) יחידת 
משקל - 3 גרם ומשהו (, 
ואם מעות שיעור שיקנה 
שלשה ביצים מפת, ואפילו 
עני המתפרנס מצדקה 
חייב במתנות לאביונים 
וה"פרי חדש" פוטרו, 
וכתוב בספר "תורה 
לשמה" שיוכל אביון אחד 
ליתן לאביון חברו וזה גם 
כן חוזר ונותן לחברו: 
טז 
חייב לשלוח כל אדם 
לחברו שני מנות, דהיינו 
שני מיני אוכלים וכתוב 
בספר תורה לשמה שצריך 
להניח כל מין בכלי אחד 
בפני עצמו ולא יניח שניהם 
בכלי אחד ומשלוח מנות 
צריך לשלוח לגדול אבל 
מתנות לאביונים אפילו 
נתן לקטן יצא ידי חובתו: 
יז 
האשה חייבת גם כן 
במשלוח מנות ומתנות 
לאביונים, ופה ערינו 
בגדא"ד שק ורין המגילה 
גם בט"ו בלא ברכה משום 
ספק מוקפת חומה, צריך 
לקיים ביום ט"ו סעודה 
ומשלוח מנות ומתנות 
לאביונים אחד אנשים 
ואחד נשים, ורק אין 
מרבין בהם כמו יום י"ד: 
יח 
אבל תוך י"ב חודש של אב 
או של אם יקיים משלוח 
מנות אך לא ישלח להרבה 
בני אדם אלא יקיים 
המצוה הזאת באדם אחד 
דווקא, ולו לא ישלחו 
אחרים כלל: 
יט 
מצוה להרבות בסעודת 
פורים, ועיקר הסעודה 
ביום, ואם עשאה בלילה 
לא יצא ידי חובתו, ומנהג 
יפה לאכול זרעונים 
בפורים זכר לאכילת 
זרעונים שאכלו דניאל 
וחבריו ועשה להם הקב"ה 
נס בזה )דניאל א'(, ולכן 
פה עירנו מנהגם לטגן 
מול יתא בקטניות ובשר 
ביחד שקורין זה בערבי 
סמבוס"ך: 
כ
מנהג יפה לכתוב עמלק 
ושם המן ולמחותם, 
וקודם שימחם ידרוס ויכה 
עליהם בסנדלו, ולא ימחם 
ברוק שבפיו אלא במים 
מזוהמים, ואם יש שכר 
לפניו ימחם בשכר וסימן 
)משלי לא', ו'( תנו שכר 
לאובד: 
כא 
אין לעשות מלאכה 
בפורים בין בי"ד בין בט"ו, 
ואין לנשים לעשות כבוס 
וכדומה אפילו ביום ט"ו, 
ואין מגלחין הישראלים 
אפילו אם חל יום י"ד 
בערב שבת: 
כב
ילבשו בפורים בגדי שבת 
או בגדים אחרים שהם 
חשובים, ולא ילבשו בגדי 
חול, זה היום עשה ה' 
נגילה ונשמחה בו: